<h1>הפרדס לרש"י הלכ' אבילים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
תנו רבנן אסור לעשות סעודת נישואין וסעודת אירוסין כל שלשים יום, אבל אם היה טבחו טבוח ויינו מזוג ופיתו אפוייה ומת אביו של חתן או (אביו) [אמה] של כלה, מכניסין את המת בחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש וא[חר] כ[ך] קובר את מתו ונוהג ז' ימי המשתה, ואחר כך שבעת ימי אבילות. ובאותן שבעת [ה]ימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים, ואין מונעין [את ה]תכשיטין מן הכלה כל ל' יום. [ו]דוקא אביו של חתן או אמה של כלה, [דליכא למיטרח להו, אבל אמו של חתן או אביה של כלה לא].
<h2>דף ח.</h2>
ואין מונין אבל למניין עשרה יום ראשון [בלבד ולא יותר], שעיקר אבילות אינו נוהג אלא יום ראשון שנאמר [עמוס ח'] ואחריתה כיום מר. ומיכאן ואילך מונין אותו למניין עשרה להתפלל עמו. וכן הורה רבינו יקותיאל בשבת שהוא ר[אש] ח[דש] אין מזכירין בו ראש חדש ואין מזכירין בו נשמות.
<h2>דף ח:</h2>
איתתא דמית ליה גברא אסור לאיניש אחרינא לשדרא לה כסא דברכת[א] דאבילותא, מ[אי] ט[עמא] משו[ם] דגברא נוכראה אסיר ליה לשדורי כסא לאיתתא דלאו דיליה. אבל ודאי אית תמן אבוה או אמה או בנה או אחיה שפיר דמי לשדורי לה אינהו כסא דברכתא דאבילותא.
<h2>דף יז.</h2>
מבטלין ת[למוד] ת[ורה] להוצאת המת ולהכנסת הכלה. אמרו עליו על ר' יהודה בר אלעיי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה. ב[מה] ד[ברים] א[מורים] כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין. והני מילי לכבוד מאן דקרי ותני, אבל לא קרי [ולא תני] כיון דאיכא מאן דמעסק ביה לא מבטלינן, ואי ליכא מאן דמעסק ביה מבטלינן. והיכא דאיכא מת מצוה דלית ליה קוברין כולי עלמא מחייבין לאיעסוקי ביה [ד]אמר רב יהודה אמר רב המת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה. והני מילי דלא מיפלגא מ[א]תה בציבורי ובחבוריאתה, אבל מיפלגת מ[א]תה הנך דרמי עלייהו לאיעסוקי ביה אסורים, אבל הנך א[ף] ע[ל] ג[ב] דאתו לכבוד בעלמא לא אסורים.
